המרכז לטיפול משולב ברצפת האגן


  

ליצירת קשר

שם
נייד
מייל
תוכן הפנייה
קוד אבטחה

דליפת שתן

דליפת שתן מוגדרת כחוסר היכולת לעצור את השתן משום חוסר היכולת לשלוט על שרירי רצפת האגן האחראים לסגירת צינור השופכה. אובדן השתן יכול להיות מלווה בתחושה או ללא תחושה. האישה או הגבר יכולים לחוש באיבוד השתן או לא לחוש בו כלל. כמות השתן האובדת משתנה בין מטופלים ולעיתים מעידה על חומרת הבעיה.

דליפות שתן יכולות להתרחש מסיבות שונות. אצל נשים מדובר בעיקר באיבוד שתן על רקע פגיעה בשרירי רצפת האגן לאחר לידה או דליפת שתן הקשורה בהפסקת המחזור החודשי. אצל גברים תיתכן דליפה בעקבות הגדלה של הערמונית (הפרוסטטה) שטופלה ניתוחית או בעקבות סרטן הערמונית (הפרוסטטה) שטופל בהקרנות או בניתוח מסוג כריתה חלקית או שלמה של הבלוטה.

הטיפול בדליפת שתן מבוסס על חיזוק שרירי רצפת האגן, הבטן והגב. כמו כן יש לוודא כי תהליך הנשימה של המטופל או המטופלת תקין ונכון.

ככל שנקדים לטפל בבעיה כך סיכויי ההחלמה יהיו גבוהים יותר והפגיעה באיכות החיים תקטן משמעותית.

ישנם סוגים שונים של דליפות שתן:



דליפת שתן במאמץ


דליפת שתן במאמץ (Stress Incontinence), הינה דליפה המתרחשת בזמן ריצה, קפיצה, שיעול, עיטוש או שינוי תנוחה. לדליפת השתן במאמץ לא קדמה תחושת צורך להשתנה. דליפת שתן במאמץ יכולה להופיע אצל נשים וגברים. היא שכיחה בזמן הריון ו/או אחרי לידה. דליפת שתן תיתכן גם בעקבות לידת ואקום, בעקבות חתך החיץ (אפיזיוטומיה), לאחר לידת תינוק עם היקף ראש גדול ועוד. נשים מבוגרות מתלוננות על דליפת שתן לאחר הפסקת המחזור החודשי. גברים מתלוננים על דליפת שתן במצבים שלי שינוי בבלוטת הערמונית (הפרוסטטה) לאחר ניתוחים לכריתת הערמונית (הפרוסטטה).

לנשים, מומלץ להתחיל בטיפול מיד לאחר הלידה ולמנוע החמרה במצב בגיל המבוגר.

הטיפול המומלץ בדליפת שתן במאמץ הינו פיזיותרפיה לחיזוק שרירי רצפת האגן.



דליפת שתן מתוך דחיפות


דליפת שתן מתוך דחיפות ,(Urge Incontinence) הינה דליפה המלווה בצורך פתאומי להשתנה ללא יכולת להתאפק. הדליפה מתרחשת לרוב למשמע מים זורמים, בעת ההגעה הביתה והכנסת המפתח למנעול, בעת נטילת ידיים ועוד. דליפת שתן מתוך דחיפות שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים. הסיבה לדליפה הינה, לרוב, חולשה של שרירי רצפת האגן.

הטיפול בדליפת שתן מתוך דחיפות הינו פיזיותרפיה לחיזוק שרירי רצפת האגן.



דליפת שתן מעורבת


דליפת שתן מעורבת(Mixed Incontinence), מתאפיינת בשילוב גורמים המאפיינים דליפת שתן במאמץ ודליפת שתן מתוך דחיפות.

בריחת שתן, בשונה ממה שמרבית הנשים באוכלוסיה חושבות, אינה אופיינית רק לנשים מבוגרות שאיבדו את יכולת התפקוד ואת עצמאותן. בריחת שתן הינה תופעה ידועה ומוכרת בקרב נשים בכל גיל. היא מוגדרת כחוסר יכולת לשלוט על שרירי רצפת האגן האחראים לסגירת צינור השופכה ולכן מתרחש איבוד השתן גם אם לא קדמה לכך תחושת צורך להשתנה.



דליפת שתן אצל גברים 


שכיחות תופעת דליפת השתן בגברים נעה בין 2% ל- 55% באוכלוסיית הגברים בעולם כולו. התלונה השכיחה הינה איבוד שתן לא רצוני, עם או בלי תחושה מוקדמת. הדליפה יכולה להתרחש בעת שיעול, עיטוש, פעילות גופנית מאומצת כגון: ריצה, הליכה או הרמת משקולות. לעיתים מתרחשת הדליפה מיד לאחר הופעת צורך עז ופתאומי להשתנה ללא יכולת להתאפק עד כדי חוסר יכולת להגיע אל חדר השירותים. ישנם גברים המתלוננים על דליפת שתן גם בזמן מאמץ וגם מתוך תחושת דחיפות.


דליפת שתן אצל גברים לאחר ניתוח הערמונית


הגדלת הערמונית (הפרוסטטה) או בשמה המקצועי אדנומה כמו גם סרטן הערמונית או בשמו המקצועי אדנו-קרצינומה, מצריכים לרב טיפול ניתוחי. בניתוח מסוג זה, מסיר המנתח את בלוטת הערמונית (הפרוסטטה) ואת החלק של צינור השופכה איתו באה הערמונית (הפרוסטטה) במגע ישיר. במהלך הניתוח לכריתת הערמונית (הפרוסטטה), מוסר גם צינור הזרע ולעיתים אף מתבצעת כריתה של העצב האחראי על האונות אשר בהעדרו מתקבל מצב של אין אונות אצל הגבר. במהלך הניתוח משנה הרופא את צורת השלפוחית (נראית כעת כמצנח) ומבצע מספר תפרים לאיחוד החלקים שהופרדו זה מזה. יהיו האיברים הנכרתים אשר יהיו, אין להתעלם מהבעיה המופיעה לאחר ניתוח מסוג זה והיא: דליפת שתן. דליפת השתן מתרחשת משום פגיעה בסוגר המקורב לשלפוחית השתן ואשר תפקידו להיסגר בשלב המילוי של השלפוחית ולהיפתח בשלב הריקון שלה. על מנת להתמודד עם תופעת דליפת השתן בעקבות ניתוח להסרת הערמונית (הפרוסטטה), נדרש תפקוד יעיל של שרירי רצפת האגן אשר יביא עימו בהכרח מצב בו לא תתאפשר יציאת שתן לא מבוקרת מהגוף. דליפת שתן בקרב גברים מתרחשת לרוב בעת שינויי תנוחה כמו מעבר משכיבה לישיבה או מישיבה לעמידה ולהיפך. לעיתים תתרחש הדליפה באופן רציף כל עוד הגוף הינו במנח אנכי כמו בעת עמידה, הליכה ו/או ישיבה. לעיתים יכול הגבר להתלונן על קושי בהתאפקות הבא לידי בדליפת שתן עוד קודם ההגעה לאסלה. כמות השתן הדולפת יכולה להיות קטנה, בינונית ועד כדי אובדן כל כמות השתן המצוייה בשלפוחית.
דליפת שתן בגברים כתוצאה מניתוחי ערמונית (הפרוסטטה) למיניהם ניתנת לטיפול. מרגע שמושגת הטבה מבחינת דליפת השתן אצל הגבר, הרי שהמצב, בדרך כלל, לא יחזור לקדמותו. דהיינו, גבר שטיפל בדליפת השתן ממנה סבל בעקבות ניתוח ערמונית (פרוסטטה), סביר שלא יחזור למצבו כפי שהיה מיד לאחר הניתוח.
הטיפול בדליפת שתן לאחר ניתוחי ערמונית (פרוסטטה) מתבסס על חיזוק שרירי רצפת האגן. הכוונה לקבוצת שרירים מסויימת שעכשיו צריכה לקבל על עצמה תפקוד נוסף במקום אותו סוגר שקודם לכן היה בפתח השלפוחית.
בנוסף לחיזוק שרירי רצפת האגן, יש לוודא כי מצב שרירי הנשימה הינו משביע רצון וכן תפקוד שרירי הבטן העמוקים והגב. רק אם מערכת זו תהיה מספיק חזקה, נשיג הטבה בדליפת השתן בקרב גברים לאחר ניתוחי ערמונית (פרוסטטה).

ראוי להדגיש כי ברור שסביב דליפת השתן קיימת בושה וקושי לדבר על הנושא. כאנשי מקצוע אנו פתוחים לשמוע על הבעיה. חשוב לנו לשמוע על מנת למצוא את הפיתרון היעיל ביותר. ככל שיקדים הגבר הסובל מדליפת שתן לאחר ניתוח ערמונית (פרוסטטה) לפנות לטיפול כך הסיכוי לשיפור יהיה גדול יותר. שיפור במצב הדליפה מביא עימו שיפור באייכות החיים ובביטחון העצמי של הגבר לאחר ניתוח ערמונית (פרוסטטה).ניתוחים לכריתת בלוטת הערמונית (פרוסטטה) מיועדים להסרת גידולים ממאירים או שפירים ובמצבים של הגדלה מוגזמת בגודלה של הבלוטה. כמעט בכל הניתוחים בהם מבוצעת כריתה שלמה של הערמונית ולעיתים גם באלו בהם נכרת רק חלק מהבלוטה, נגרם נזק לסוגר הפנימי של צינור השופכה שמצוי בסמוך לבלוטת הערמונית. כתוצאה מפגיעה זו מתלוננים גברים רבים על דליפות שתן במאמץ וגם מתוך דחיפות. הסיבה לדליפה נעוצה בהפחתה ביכולת הסגירה של צינור השופכה באזור יציאתו מהשלפוחית. במקרה שכזה מתבססת היכולת לעצור את הדליפה על יכולת הפעילות של הסוגר הפנימי ושרירי רצפת האגן. גברים יכולים לשפר את יכולת הכיווץ של שרירי רצפת האגן וכך למנוע את התרחשות דליפות השתן. קיימת חשיבות גדולה להתחיל בטיפול בסמוך לניתוח ולא להמתין יתר על המידה על מנת ששרירי רצפת האגן יתפקדו באופן מקסימלי ולא יעברו חולשה על רקע אי שימוש.  



דליפת שתן אחרי לידה


נתונים על דליפת שתן אחרי לידה
נשים רבות סובלות מדליפת שתן לאחר לידה. 30% מהנשים המתעמלות לאחר לידה מדווחות על דליפות שתן ו- 20% מפסיקות להתעמל כתוצאה מכך. אז מה קורה ברצפת האגן שלנו המחמיר כל-כך את הבעיה? סיבות לדליפת שתן לאחר לידה
נזקים לרצפת האגן במהלך הלידה הבאים לידי ביטוי בדליפות שתן הינם לידה ראשונה, לידה וגינאלית, תינוק במשקל של מעל 4 ק"ג, שלב 2 ארוך, לידה מכשירנית (ואקום / מלקחיים). הפגיעה בשרירי רצפת האגן מתאפיינת בעיקר בפגיעה במערכת התמיכה של האגן עצמו או בפגיעה בעצב המעצבב את רצפת האגן. בהסתכלות חיצונית בעזרת מראה קטנה ניתן לראות ירידה במיקום הפרינאום. בנוסף לכך, בבדיקת רופא, תיתכן ירידה של צוואר השלפוחית וצניחה של השלפוחית – 52% בקרב נשים לאחר לידה ראשונה.
טיפול בדליפת שתן לאחר לידה
על מנת להפחית את שיעור דליפות השתן לאחר לידה יש ראשית להקפיד ולהימנע מישיבה על גלגל מיד לאחר הלידה. צורת ישיבה זו היתה מקובלת בעבר במטרה להפחית כאב באזור התפרים. אך היום מניסיוננו אנו יודעים כי ישיבה זו עשויה להגדיל הסיכוי לצניחת איברים ולדליפת שתן. ניתן ורצוי להתחיל בתרגול עצמוני של שרירי רצפת האגן עוד במסגרת האשפוז בבית היולדות. תרגול מוקדם שכזה יעזור משמעותית בהפחתת שיעור הדליפות משום שיגרום לפעילות השרירים האמורים לעזור במניעת דליפות השתן מיד עם תהליך החלמתם לאחר הלידה. עם החזרה הביתה יש להימנע מנשיאת משאות כבדים ולהקפיד על מנוחה. פעילות מאומצת המתלווה אליה עליה בלחץ התוך בטני עלולה לגרום לדליפת שתן או צניחת אברי האגן. כל זאת משום ששוב, המערכת המיצבת אינה מוכנה לפעילות בדרגת קושי זו. חזרה לפעילות גופנית צריכה להיות בהדרגה ובעצימות בינונית. אישה שילדה וגינאלית ללא סיבוכים, אין מניעה שתחזור לפעילות במיידי. אישה שחוותה לידה עם סיבוכים או ניתוח קיסרי, חשוב שתקבל אישור לחזרה לפעילות גופנית מהרופא המטפל. בהמשך מומלץ מאוד לפנות לפיזיותרפיה לשיקום רצפת האקגן במטרה להפחית הסיכוי לדליפות שתן. בצרפת, בשונה ממדינת ישראל, מקבלת כל איזה אחרי לידה סדרה של 12 טיפולי פיזיותרפיה לחיזוק שרירי רצפת האגן במטרה להפחית את שיעור דליפות השתן וצניחת אברי האגן.

 

השמנה ודליפת שתן


בהשמנה נשית לעומת השמנה גברית ("השמנת אגס"), אנו עדים לעליה ביחס שבין היקף המותן והאגן המעידה על השמנה בעיקר באזור הבטן. ערך של מעל 0.8 אצל נשים יכול להעמיד את האישה בסכנה לתחלואה ובין השאר בסיכון יתר לדליפות שתן וצניחת איברים.

סיבות לדליפת שתן בעודף משקל
הסיבה לכך היא המשקל הרב המופעל על עצמות האגן וטבעת האגן עצמה. זו מצידה מתקשה לעמוד בעומס ובכך גובר המתח והלחץ באזור שריר רצפת האגן המונע מהם להתגייס בצורה טובה ואף מסב להם נזק על רקע מתיחה לאורך זמן. 
מחקרים בתחום מצאו קשר סטטיסטי חזק בין השמנה ודליפת שתן לפיו  עליה ב-5 יחידות BMI קשור בעליה בסיכון ללקות בדליפת שתן בשיעור שבין 20 ל- 70%. הפיתרון החד משמעי לתופעת הדליפה הקשורה בהשמנה הינו ירידה במשקל. ירידה במשקל בשיעור של מעל 5% עשויה לשפר את מצב דליפת השתן בכ- 50%. אז אייך עושים זאת? טיפול שמרני הוא הבחירה הראשונה: תזונה נכונה ע"פ תפריט מומלץ שניתן ע"י תזונאית מסמכת והקפדה על פעילות גופנית יכולים לסייע בהשגת המטרה. במקרים חמורים של השמנת יתר ניתן לשקול התערבות ניתוחית להפחתת משקל וכך לשפר כמעט במיידי את תסמיני דליפת השתן. 

דרכי טיפול בדליפת שתן בעודף משקל
על מנת להביא לשיפור משמעותי יותר בתופעת דליפת השתן יש צורך גם בתרגול לחיזוק שרירי רצפת האגן באמצעות פיזיותרפיסטים מומחים לטיפול ברצפת האגן.  אצל נשים שמנות הממעטות לעסוק בפעילות גופנית, אנו עדים למודעות גופנית ירודה. משנבקש מנשים אלו לכווץ את שרירי רצפת האגן, סביר שהן תגייסנה שרירים אחרים כגון שרירי הישבן, מקרבי הירך ושרירי הבטן ופחות את שרירי רצפת האגן עצמם. לטובת אלו בא הטיפול באמצעות מערכת הביו פידבק (משוב). זוהי מערכת המאפשרת לזהות את שרירי רצפת האגן, ללמוד להפעילם נכונה ולחזק אותם. לעיתים משולבים טיפולים פיזיותרפיים נוספים וזאת לאחר קביעת תוכנית טיפול מקיפה  במטרה להפחית את דליפות השתן ולמנוע צניחת איברים.


המרכז לטיפול משולב ברצפת האגן - "בית דנאי", רח' ויצמן 24 כפר סבא, טל: 09-7443838

© המרכז לטיפול משולב ברצפת האגן כל הזכויות שמורות

clickweb logo להיות במקום גבוה יותר